בעת האחרונה, נשמעים שוב ושוב מנהיגים בכירים באירופה המקוננים על הרב-תרבותיות שנכשלה.

שהרי הם בתמימותם ובטיפשותם חשבו שהם יקלטו לתוך אירופה מיליוני בני עמים שונים ודתות אחרות – והללו- ימהרו להסתגל לתרבות האירופאית- ירקדו ואלסים, ילכו לאופרות, ישכילו באוניברסיטאות, יבקרו במוזיאונים, ישתלבו במוזיקה ובאומנות, וכך יטמעו בתוך התרבות האירופית, וייצרו חברה רב תרבותית סובלנית ומכילה, יצרנית וחרוצה, נאורה, ליברלית ופלורליסטית.

כמה נאיביות יש במחשבה הזו שאפשר ליצור איזה יצור כלאיים רב-תרבותי, שאנשים יוותרו על תרבותם, מסורתם, ערכיהם ודתם.

לא הנצרות ולא האיסלאם הן דתות שיכולות להכיל רב-תרבותיות. מבט חטוף בקורות ימי האנושות יגלה מה עשו הדתות הללו לכל אלו שלא האמינו בהם ולא נהגו על פיהם. נהרות של דם נשפכו ברחבי העולם בגלל חוסר יכולתם המובנית והבסיסית של דתות טוטליטריות ומיסיונריות אלו להכיל ולקבל את האחר, ולתת מקום בעולמן למשהו שמתקרב אפילו לרב-תרבותיות. אלו שתי דתות הרוצות שכל העולם יהיה כמותן, בדמותן ובצלמן- ומי שלא- כופר יחשב ודינו גירוש והתעללות והשפלה במקרה הטוב, ומוות במקרה הפחות טוב.

בשונה מהן, היהדות לא שמה לעצמה למטרה להמיר דת המונים, ולכפות דתה וערכיה על שאינם בני ברית. הקהילה היהודית לדורותיה הסתגרה ככל הניתן בדלת אמותיה, וניסתה לשרוד פיזית ורוחנית, ולהתגונן מפני הרוחות הרעות שנשבו מכל עבר. היהדות לא ניסתה להיות רב תרבותית. היה ברור לה ולסובבים אותה שיש כאן 'עם אחד מפוזר ומפורד בים העמים' וש'דתיהם שונות מכל עם'.

בני העם היהודי הבינו באינסטינקט פנימי בריא וטבעי , מאז ימי מצרים ועד בכלל, ששמירה על לשונם, שפתם, תרבותם, לבושם, מסורתם, אמונתם ומנהגיהם היא הערובה להישרדותם הפיזית, הרוחנית. והתרבותית. בזכות שלא שינו מכל אלו נגאלו ממצרים ומיתר הגלויות לאורך הדורות. הם הבינו שאם אתה לא תהיה מה שאתה- לא תהיה בכלל.

הם הבינו בחושיהם המחודדים שרב תרבותיות זו סיסמא ריקה מתוכן ובלתי אפשרית, שמסתירה מאחוריה או רצון לכפות תרבות אחת על רעותה, או ניסיון ליצור מכנה משותף נמוך, רדוד ודהוי, שכביכול ישתף ויחבר את בני האנוש לתרבות אחת.

היום מתברר לאירופה שדווקא היהדות הייתה הדת הכי סובלנית והכי נאורה, ודווקא מתוך זה ששמרה על עצמה – תרמה לאנושות בכל תחומי החיים הרבה הרבה מעל לגודלה וכוחה היחסי באוכלוסייה.

על בשרה לומדת עכשיו אירופה שגירשה את היהודים ואת היהדות מתוכה, מה מחיר הרצון ליצור רב- תרבותיות מלאכותית, ומה מחיר התמימות והטיפשות שאפשר לשנות דתות ואמונות ומנהגים של בני דת אחרת.

הנצרות והאיסלאם מעולם לא היו דתות סובלניות. לא כלפי מאמיניהן שלהן, וקל וחומר לא כלפי בני דתות אחרות.

כישלון הניסיון לייצר רב תרבותיות אנמית היה ידוע מראש לכל מי שלמד ולו מעט את קורות ימי האנושות ואת מהותן של דתות אלו.
האיסלאם מעולם לא הסתיר את רצונו לכבוש את אירופה- דרך החרב או דרך הרחם. הנצרות מעולם לא חדלה להיות מיסיונרית.

ועכשיו- שר ההיסטוריה מציב חזיתית את אלו מול אלו לתהליך בירור ולמאבק מהותי ומשמעותי, שהפוליטיקה היא רק המעטפת החיצונית שלו, אבל בתוכו, הלבה הדתית רותחת ומאיימת להתפרץ מהר הגעש הדתי, שורפת ומכלה כל הנקרה בדרכה.